מה זה שיתוק דבורים, הסימנים והטיפול בה

הדבקה של מושבות דבורים בנגיפים היא תופעה שכיחה למדי בגידול דבורים מודרני. הנגיף הראשון, האשם להופעת צאצאים סבוליים, התגלה בראשית המאה העשרים.

וכיום ישנם כבר כעשרים פתוגנים נגיפיים העלולים לגרום נזק משמעותי לחוות הדבורים. אחת המחלות השכיחות ביותר של מכוורת מודרניות היא שיתוק נגיפי.

תוכן הכתבה

• 1 איך השיתוק מתקדם
• 2 תסמינים עיקריים
• 3 אבחון
• 4 אמצעי מניעה
• 5 טיפול
• 6 חיטוי
• 7 זיהומים ויראליים אחרים

איך השיתוק מתקדם

שיתוק נגיפי של דבורים היא מחלה זיהומית המובילה למוות המוני של חרקים בוגרים. חרקים צעירים ועפים רגישים לנגיף, ומבטיחים פרודוקטיביות של כל מכוורת.

מוות של חרקים מעיד על כך שהכוורת לא טובה.

כל דרכי התפשטות הפתוגן עדיין אינן ידועות. אך נמצא כי שכיחות דלקת העורקים תורמת להעברה. מת תוך חצי שעה בחימום של 93 מעלות.

הזיהום מסוגל לעבור קורס כרוני (סמוי). תקופות החמרה מתרחשות באביב ובקיץ. מחסור בלחם דבורים (הזנת חלבונים) ומזג אוויר חם ויבש מאוד מעוררים את התפשטות המחלה.

כשנדבקים, מערכת העצבים נפגעת. בצורה חריפה, רוב החרקים שנפגעו מתים תרתי משמע תוך מספר ימים מהמחלה. הצורה הכרונית מתפתחת לאט. קשה לאבחן את זה – מספר החרקים המתים אינו עולה על סף המאפיין את השינוי הטבעי של הדורות. הדבורים הראשונות מתות 30-40 יום לאחר המגע הראשון עם הפתוגן.

תסמינים עיקריים

המחלה מאופיינת בכמה שלבים של פגיעה במערכת העצבים:

1. בהתחלה, יש התרגשות חזקה – חרקים מרעישים, מסתובבים כמו צמרת, זזים במהירות.
2. בשלב השני, אנשים נגועים מפסיקים להגיב לפתוגנים חיצוניים – הם הופכים רדומים ואדישים, ומאבדים את יכולתם להגן על הכוורת.
3. ואז יש סירוב לעוף והתמצקות מלאה במקום אחד (כאשר הוא נוגע בחרק, הוא רק מנפנף בכנפיים בכוח חלש). בשלב זה חרקים מתים.

ניתן גם להבחין באומללות המשפחה על ידי הופעת דבורים בוגרות. צבע הבטן שלהם משתנה – מופיע גוון כהה ומבריק. הקרקפת נושרת. יש רעד של כל הגוף והכנפיים.

אבחון

ניתן לקבוע אבחנה מדויקת על ידי העברת תת המוות לניתוח למעבדה וטרינרית.

בבית תצטרך לפתוח את גופו של חרק מת. תהיה לו צואה מימית במעי האחורי, ויבול הדבש יהיה מלא בסירופ סוכר. פודמור כזה פולט ריח דגים לא נעים.

ללא בדיקות מעבדה, קיים סיכון לבלבול עם זיהומים אחרים כמו אקרפידוזיס או נוזמטוזיס.

אמצעי מניעה

האמצעי המניעתי העיקרי הוא יצירת תנאים נוחים להתפתחות וחיי משפחות. שיתוק הוא מחלה המגבילה את עצמה. בכוורות חזקות, מוקד הזיהום מתבטל מעצמו 10-14 יום לאחר המגע הראשון עם הפתוגן.

בבני אדם ובעלי חיים, הגנה מפני וירוסים מתרחשת עקב צריכת אינטרפרון, המסוגלת להפעיל ייצור משלה של אנדונוקליזות. הכנסת נוקלאזות עוזרת להפעיל את ההגנה האנטי-ויראלית מהר יותר. אנזימים אלה מסוגלים להפריע לריבוי הנגיפים תוך זמן קצר.

בגידול דבורים מטפלים בשיתוק ויראלי של דבורים גם על ידי הכנסת גרעינים. בעזרת אותן תרופות מתבצעת מניעה יעילה של המחלה.

משתמשים באנזימים הבאים:

תמיסה מימית של ריבונוקלאז זה שימש מאז אמצע מאי לעיבוד כוורות ארבע פעמים ברווחים של עשרה ימים. הריסוס נעשה דרך בקבוק ריסוס בסוף היום, כאשר השנים הפעילות נעצרות. מינון לשקע: 50 מ”ג של התרופה לכל 15 מ”ל מים.

ערכת טיפול באנדוגלוקין

“אנדוגלוקין” משתמשים בו באביב ובקיץ כאשר טמפרטורת האוויר אינה נמוכה מ- 14 מעלות צלזיוס. לצורך מניעה או טיפול, נדרש לבצע את הטיפול 3-5 פעמים ברווחי שבוע. התמיסה מרוססת במכשיר אירוסול משובח בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הערב המאוחרות (אסור שיהיה פעיל שנים). היצרן מייצר ערכות לטיפול בשתי ועשר משפחות, כולל אנזים בכמות של 50 מ”ג (ריכוז 10 או 000 U) ומפעיל – מגנזיום כלורי או סולפט. בקבוקון של האנזים, המיועד לשני hepatofamilies, מומס ב 50 מ”ל מים צוננים מבושלים ומוסיף את המפעיל מהבקבוקון השני. “אנדוגלוקין” ל -000 משפחות מדולל ב 2 מ”ל מים.

תרופות אלו מייצרות השפעה מגרה על ידי עיכוב נגיפים סמויים (במחזור בצורה סמויה). כתוצאה מכך התפוקה של מכוורת עולה. ובטיפול בצורה החריפה של המחלה, חומצות גרעין נגיפיות נבקעות ורביהן מעוכבת.

טיפול

טיפולים מיוחדים לשיתוק טרם פותחו. לכן מטפלים בקנים מוחלשים מאוד באנטיביוטיקה רחבת טווח:

«Biomycin» מסייע לחרקים להתמודד עם המיקרופלורה הפתוגנית המתפתחת במקביל להתקף הנגיף. בתחילת הקיץ, ההלבשה העליונה מתבצעת שלוש פעמים עם סירופ בתוספת אנטיביוטיקה (400 IU לליטר סירופ). המרווח בין האכלה הוא 000-2 ימים. למסגרת אחת המכוסה בדבורים ניתן 3-50 גרם סירופ.

אוקסיטטרציקלין מונפק בקצב של 0,5 גרם לליטר סירופ. כל משפחה חולה ניזונה מ- 0,8-1 ליטר של חבישה עליונה שלוש פעמים ברווח של יומיים.

לאחר השימוש באנטיביוטיקה, החרקים מתאוששים לחלוטין. ואנשים חולים מפסיקים להופיע בקנים לאחר 5-6 ימים לאחר תחילת מהלך הטיפול.

אמצעים שנוצרו על בסיס רכיבים צמחיים, שנועדו לחזק את מערכת החיסון בדבורים, הוכיחו את עצמם היטב: “Apikur”, “ApiMaks”, “ApiVir”… בהרכבם, ניתן למצוא אכינצאה, אקליפטוס, שום, צמח יוחנן, תמצית מחטניים וצמחי מרפא אחרים התורמים להשמדת נגיפים.

חיטוי

כדי להימנע מהתפשטות המחלה, יש להקפיד על הכללים הבסיסיים לחיטוי וטיפול בקני דבורים:

1. יש לחמם מסרקים ישנים ממושבה נגועה. והמסגרות מחוטאות באמצעות מבער או על ידי רתיחה למשך 30 דקות. ניתן לאכול דבש – הנגיף אינו מסוכן לבני אדם.
2. לאחר הגיחה, מומלץ להשתיל מושבה חולה לכוורת נקייה על מסרקי מספוא שנלקחו מקן בריא.
3. באביב יש לצמצם ולבודד משפחות באיכות גבוהה.
4. בכל בדיקה ניתן להוציא דבורים משותקות לחלוטין מהקן. זוהי שיטה מייגעת, אך היא מאפשרת לך להאיץ את תהליך הריפוי של מכוורת.
5. כל הכוורות והמסגרות שהתפנו מחוטאות מדי שנה והמלאי מעובד לאחר כל בדיקה של משפחות נגועות.
6. מתבצע ניטור מתמיד של מספר קרדית הוורואה. ככל שהעורף נמוך יותר, כך יש יותר סיכויים שיש לדבורים להימנע מהדבקה בזיהומים נגיפיים מסוכנים (שיתוק, דפורמציה בכנפיים).

זיהומים ויראליים אחרים

הטיפול במחלות נגיפיות של דבורים מתבצע בהתאם לסוג המחלה. אין כמעט תרופות אנטי-ויראליות המסוגלות להשמיד נגיף מסוים.

חרקים עם כנפיים מעוותות

שיטת ההגנה העיקרית היא לעורר ייצור אנזימים בחרקים שיכולים להגן על הגוף.… וכמובן הטיפול הנכון:

• מתן מסגרות הזנה באיכות גבוהה וחבישה עליונה;
• שמירת הקנים נקיים ויבשים;
• זיהוי בזמן של משפחות מוחלשות וחולות;
• בניית כוחן של משפחות;
• הרס טפילים, בעיקר קרדית Varroa.

אם כל התנאים לעיל מתקיימים, חרקים מפתחים רמה מספקת של כוחות מגן שיכולים לעמוד בהתקף נגיפי.

רשימת זיהומים נגיפיים נפוצים:

נגיף קשמיר (KBV) מאופיין בהעדר תסמינים ברורים. מבחינה גנטית, הפתוגן קרוב לשיתוק. חרקים מתים ביום השלישי בכל שלב בהתפתחות. נשא הזיהום הוא קרדית הוורואה. במשפחות בריאות, הזיהום נותר סמוי.

תא מלכה שחור (BQCV) משפיע על זחלים וגולם של מלכות. המחלה מתפתחת במשפחות הנגועות בנוזמטוזיס. לאחר איטום המשקאות האם, הזחלים מתים ומקבלים צבע כהה.

תאים עם דגים חולים, נפתחים על ידי דבורים

נגיף הברוד הסקולרי (SBV) משפיע בעיקר על זחלים. מקור הזיהום הוא קרדית הרחם החולה Varroa. בחרקים בוגרים זיהום מוביל לתקופת חיים מקוצרת ולסירוב להאכיל בעלי חיים צעירים. הנגיף מתפשט יחד עם לחם הדבורים. זחלים נגועים דומים לשקים מימיים, שבתוכם נמצאים מיליוני חלקיקי נגיף. צבע גופו של הזחל המת משתנה: הראש הופך לשחור, וגופו חום כהה. התפרצות של זיהום נצפתה בתקופות ללא בריחת שתן באביב ובקיץ. עם זאת, מושבות בריאות עצמן מתמודדות עם הוצאת זחלים חולים מהקן – הדבוראי אפילו לא שם לב לנוכחות SBV. וירוסים בצורה סמויה ניתנים לאיתור בבדיקות מעבדה רק אם המארח חושד במלואה.

עיוות כנף מתרחשת גם בהשפעת נגיף (DWV). למחלה יש סימפטומים בולטים: בחרקים גודל הגוף יורד והכנפיים נראות מקומטות. הנגיף נמצא ב 100% מקרדית הוורואה שנבדקה במעבדות. חרקים חולים מאבדים את היכולת ללמוד, תוחלת החיים שלהם מופחתת.

במשפחות בריאות לחלוטין, נגיפים נמצאים לרוב רק בצורה סמויה – חרקים עצמם מתנגדים לזיהום. מסיבה זו צעדים לשיפור מכוורת הם רגע מפתח במניעה וטיפול מוצלח בזיהומים נגיפיים.