כיצד לארגן כראוי מכוורת ביתית מאפס

מכוורת חובבים במגרש אישי או בקוטג ‘קיץ היא הזדמנות לספק למשפחתכם דבש איכותי, כמו גם הזדמנות להפוך תחביב לעסק אמיתי שמייצר הכנסה.

הארגון הנכון של מכוורת מאפס כולל כמה צעדים הגיוניים: בחירת מקום מתאים בשטח הקיים, רכישת כוורות, המלאי והציוד הדרושים, רכישת מושבות דבורים, כמו גם רישום וקבלת דרכון וטרינרי.

תוכן הכתבה

• 1 בכמה משפחות תוכלו לטפל?
• 2 דרישות להצבה באתר
• 3 המקום הטוב ביותר בהתחשב בפעילות החיונית של הדבורים
• 4 קיבוץ כוורות
• 5 קצת על צלילה
• 6 כיצד מתבצעת ההרשמה

בכמה משפחות תוכלו לטפל?

עולים חדשים לגידול דבורים מתעניינים במספר המשפחות שהבעלים מסוגל לטפל בהן ללא מעורבות של עובדים שכירים או קרובי משפחה.

אי אפשר לענות על שאלה זו בבהירות, מכיוון ששמירת דבורים מוצלחת תלויה בגורמים רבים, כגון:

• זמינות של זמן פנוי וניסיון;
• ריחוק הדבורים ממקום מגוריו של הדבוראי;
• מרחק למקורות שופעים של צוף ואבקה לאורך כל זרימת הדבש.

ישנם מקרים בהם אדם אחד בעל ניסיון מספיק בגידול דבורים דאג באופן חופשי ל -200 משפחות. והוא משך עוזרים רק לתקופת שאיבת הדבש במהלך הנדודים.

אך חשוב גם להבין כי ייצור דבש מסרק גוזל זמן רב – אדם אחד במקרה זה יכול לטפל בכמעט מחצית ממושבות הדבורים מאשר בייצור דבש צנטריפוגלי תעשייתי. עבור דבש צנטריפוגלי, מספר המשפחות לאדם יכול להגיע ל 500 ואף 700 כוורות. מתחיל, כמובן, לא יכול להגדיר לעצמו מטרה כזו בשנתיים-שלוש הראשונות.

ניתן לקבוע את גודלו המשוער של מכוורת באמצעות חישובים המביאים בחשבון את שיעורי הזמן המושקעים בכל העבודה על תחזוקת קני הדבורים.

כדי לעשות זאת:

1. אורך יום העבודה בדקות מוכפל במספר ימי העבודה בשנה. לדוגמא: 480 × 250 = 1 (בהנחה של יום עבודה של שמונה שעות למשך 200 יום).
2. הזמן המושקע בעבודות תחזוקה לכל קן בשנה מוכפל בזמן הממוצע הדרוש לעבודה הכנה ומנוחה אחרונה. דוגמה: 704 × 1,142 = 804.
3. הערך הראשון המתקבל מחולק בתוצאה השנייה ומספר המשפחות המומלץ מתקבל. דוגמה: 1 200/804 = 149 משפחות.

כלומר, על פי טכנולוגיית הטיפול המקובלת, אדם אחד יכול לשרת באופן חופשי עד 149 מושבות דבורים, ועם עוזר זמני עד 225 כוורות.

אם לוקחים בחשבון את מחלות הדבורים המסוכנות באזור, את הטיפול בקרקעות חקלאיות עם חומרי הדברה, את תנאי האקלים הקשים, ניתן לצמצם את מספר הכוורות המתוכנן פי 1,5. על פי הנתונים הסטטיסטיים, דווקא מכוורות פרטיות קטנות של עד 100 כוורות, מרוכזות בנקודה אחת, השוררות ברוסיה (96,8%).

דרישות להצבה באתר

מצד המדינה מוצגות מספר דרישות לכוורנים שיש להקפיד עליהן.

כשנשאל האם ניתן להכניס מכוורת ליישוב, התשובה היא חד משמעית – כן, זה אפשרי, אך בכפוף לאינטרסים של השכנים ולדרישות הבטיחות.

בית משפט יכול להיחשב להפרות שבוצעו בתהליך החזקת ורביית דבורים, וכתוצאה מכך נזק.

הכללים להצבת מכוורת בכפר ותחזוקתו הם כדלקמן:

1. כל האמצעים הרפואיים והמניעתיים מתבצעים על פי לוח השנה, רצוי במקביל לחוות דבורים אחרות… כלל זה חל גם על המאבק במחלות מסוכנות, שדווח על התפרצויות באזור ספציפי.
2. יש לקבל הוראות לאנשים שקיבלו עבודה במכוורת על הכללים לטיפול בחומרי חיטוי ותרופות וכן על אמצעי בטיחות אישיים.
3. החווה צריכה להחזיק ערכת עזרה ראשונה לעזרה ראשונה במקרה של עקיצות חרקים… הוא חייב להכיל אנטיהיסטמינים ותרופות להקלה על הלם אנפילקטי.
4. בעת ביצוע עבודה עונתית, למשל, השתלת משפחות, היווצרותן, בחירת דבש, יש צורך להודיע ​​על כך לשכנים. עוברי אורח ובעלי חיים חייבים להיות במרחק בטוח מהכוורות בשלב זה!
5. כדי לא לכלול התקפות חרקים, כל העבודה מתבצעת באמצעות מעשן, בשעה נוחה ביום, תוך התחשבות במזג האוויר ובמידת ההפרעה של הדבורים.
6. יש צורך להבטיח גישה לארגון הפיקוח למכוורת… על פי הכללים הווטרינריים הנוכחיים, רשויות אלה מזהירות את הכוורנים מפני ביקורן לפחות חמישה ימים לפני הביקור.
7. מומלץ לגדל גזעים שלווים, הבטוח ביותר בכפר – למשל, זן ההרים הקווקזי הקרפטים או הגופרית.
8. מרחובות עם תנועה גדולה של מכוניות והולכי רגל, הכוורות מגודרות בגדר גבוהה (1,8-2 מטר)… במקרה זה, חרקים, שעפים מהקן, עולים מעל לגדר החיה ואינם עוקצים חיות מחמד או עוברי אורח.
9. המכוורת צריכה להיות מרוחקת לפחות 30 מטרים מכבישים סואנים, אזורים שכנים, חוות משק חי.
10. חל איסור להציב כוורות ליד מפעלי ממתקים, מפעלי סוכר ומפעלי עיבוד שעווה… ריחות מתוקים תמיד מושכים דבורים והופכים אותן לאגרסיביות.

חוות דבורים גדולה מסומנת על המפה בסמל מיוחד. סמל המכוורת נראה כך:

המקום הטוב ביותר בהתחשב בפעילות החיונית של הדבורים

בנוסף לדרישות הבטיחות, על הכוורן לקחת בחשבון את צרכי הדבורים עצמן. אחרי הכל, המקום הלא נכון בהחלט ישפיע על התפוקה של המכוורת. יתר על כן, אין זה משנה ביישוב או מעבר לגבולותיו, נקודות עם כוורות יוצבו – טעויות הן קריטיות בכל מקרה.

כשמדובר במיקום ליד בניין מגורים, עדיף לבחור גינה שצומחת מהכניסה לבית ולחצר. באופן אידיאלי, חרקים לא צריכים להפריע למארחיהם. במקרה זה, הכוורות מותקנות בצל עצים או שיחים, מה שמאפשר לחרקים לשמור על טמפרטורת האוויר האופטימלית בקן, גם בתקופות של חום קיץ. הימנע מעצי תפוח – עצים אלו מפריעים לדבורים במהלך נפילת הפרי.

מחוץ לגבולות העיר למכוורת, עדיף לבחור את המדרון הדרומי או הדרום-מזרחי של האתר עם שיפוע קל של 5-10 מעלות, המספק זרימה חופשית של מים בזמן המסת שלג ומשקעים.

הימנע משפלה ואזורים ליד נהרות, אגמים, מאגרים מלאכותיים… כאן שולטת רטיבות, שמשפיעה תמיד לרעה על בריאות מושבות הדבורים.

יחד עם זאת, תנאי האקלים נלקחים בחשבון. באזורים הצפוניים עדיף למקם את הכוורות בשמש, ובקו רוחב ממוזג ודרומי – בצל עצים כדי להגן מפני התחממות יתר ועיוות של חלת הדבש.

אינך יכול לפצל נקודות עם כוורות “על הדרך” – מסלול הדבורים ממכוורות אחרות לצמחי דבש. זה מעורר התקפות על קנים בתקופה החופשית. מסלול הדבורים התוסס גלוי לעין בלתי מזוינת. לאחר שבדקתם היטב את האזור, תוכלו למצוא אותו באוויר בקלות ולקחת עובדה זו בחשבון בעת ​​תכנון מכוורת משלכם.

והדבר החשוב ביותר הוא שיהיה מאזן דבש מספיק. צמחי הדבש הקרובים ביותר צריכים להיות 1,5-2 ק”מ… כמובן שחרקים מגיעים לאזורים מרוחקים יותר, הנמצאים במרחק של 3-5 קילומטרים משם, אך הדבר משפיע על כמות הדבש המיוצר.

נלקחים בחשבון גם האזור שתפוס צמחים מרוכזים ותזמון פריחתם באזור מסוים.

את הטבלה לקביעת איזון הדבש ניתן למצוא במאמר זה: תכונות של ארגון מכוורת מאפס – טיפים למתחילים

קיבוץ כוורות

מחיה נוחה של חרקים תלויה גם בסידור הנכון של בתי הדבורים.

משפחה אחת דורשת 30-40 מ”ר. מטר. עם פריסה אידיאלית, הבתים מעומדים במרחק של 3-4 מטרים ברציפות. בין השורות, השאירו בין 4 ל -6 מטר שטח פנוי.

אם חסר שטח, אתה יכול לקבץ בקצב של 5-6 מטרים רבועים. מטר לכוורת. במקרה זה, בתי דבורים מוקמים בקבוצות קטנות של 2-6 משפחות כל אחת. כלפי חוץ, זה נראה כמו כמה איים שנמצאים בנקודה אחת.

הקירות הקדמיים של הבתים צבועים בהכרח בצבעים שונים כדי להקל על התמצאות החרקים במרחב. החשוב מכל, דבורים מבחינות בין כחול, צהוב ולבן.

החורים מופנים לדרום-מזרח, דרום או מזרח. זה לוקח בחשבון את כיוון הרוחות השוררות.

באזור האורבני ניתן להחזיק גופות גבעות קטנות בעלות גג, גגות בניינים, מרפסות, לאחר שסיכמו בעבר עם הרשויות המקומיות והשירות הווטרינרי.

קצת על צלילה

אזורים גיאופתתיים ומיקום מכוורת הם נושא נוסף שמדאיג את הדבוראים המתחילים. לא נכתב ולו מאמר אחד בנושא “נקודות חיוביות” ו”הפללה נכונה “. עם זאת, כוורנים מנוסים מעולם לא הגיעו לדעה משותפת.

יש הממליצים לשלוט בציוד לקביעת אזורים גיאופתוגניים, אחרים לשים לב להתנהגותם של חתולי בית וכלבים – הם מרגישים כביכול את המקומות המתאימים להחזקת דבורים. עוד אחרים מתרגלים שמירה ניסיונית בפירמידה המכסה כוורות משולבות.

הוא האמין כי אזורים גיאופתוגניים מזיקים ליצורים חיים, כולל דבורים, שכן נצפית בהם אנרגיה שלילית (שדה ביולוגי רע).

המסגרת להגדרת אזור כזה עשויה חוט מתכת בקוטר של עד 4 מ”מ. ביד הוא מוחזק ללא ידית מהצינור על מנת להרגיש טוב יותר את הסיבובים. קצה החוט מוטה קדימה בזווית של 5 מעלות במהלך הבדיקה.

מחוץ לאזור הגיאופתוגני, המסגרת לא זזה. וכאשר פוגשים אותה זה סוטה לצד – שמאלה כשהיא מוחזקת ביד ימין, או ימינה כשהיא מוחזקת ביד שמאל. כל זה עובד בערך כמו בחיפוש מקום לבאר:

עם זאת, במקרה של סקר אתרים לאזורים רעים, טעויות אפשריות, שכן הרבה תלוי במקצועיות הביולוקאטור, בחומר בגדיו, בזמינות שעון היד וכן הלאה.

חשוב כי אפילו פיזיקאים וביולוקטים אינם מסכימים לגבי מיקום נכון של בתי דבורים ביחס לאזורים גיאופאתוגניים. יש הממליצים להתקין אותם בצומת האנטנות של הביו-לוקטור, אחרים באזור נקי לחלוטין.

הערה: על מנת לקבוע באופן מדויק ככל האפשר את האזורים השליליים בשטח המזימה האישית, עדיף כוורן טירון לפנות למומחה בעניין זה, ולא להסתמך בצורה עיוורת על הנדנדה שלו.

כיצד מתבצעת ההרשמה

מטרת רישום חוות הדבורים היא להשיג דרכון מיוחד. מסמך זה מאשר כי כל המשפחות בריאות ובמצב טוב, וכן נותן את הזכות למכור את מוצרי הדבורים המיוצרים.

רישום מכוורת ברוסיה מתבצע על פי האלגוריתם הבא:

1. הכוורן כותב הצהרה להנהלת העיר, ומתייחס לרופא התברואתי הראשי של העיר או המחוז. מאמר זה מציין את נתוני הבעלים, כתובת מכוורת, מספר המשפחות.
2. לאחר הרישום והכניסה של חוות הדבורים לרשומה, החווה נבדקת על ידי השירות הווטרינרי, נערכים ניתוחים וניתנת חוות דעת על בסיס תוצאות הבדיקה. המסמך מתעד נתונים על חוזק המשפחות, ציוד זמין, מלאי, סמים בשימוש, בגדי כוורנים, בנייני מכוורת וכו ‘.
3. במידת הצורך ניתנות המלצות לשיפור ניהול הכלכלה ולחיסול טעויות שיש להשלים במסגרת הזמן שצוינה.
4. על סמך תוצאות הבדיקה מונפק דרכון. זה תקף רק עם החותם והחתימה של הווטרינר הראשי המחוזי.

לאחר מכן מבוצעות בדיקות וטרינריות של המכוורת הרשומה מדי שנה, ותוצאותיהן נרשמות במסמך שהונפק. במקרה של שימוש בכל הסדינים, מותר להדביק בתוספות מאושרות על ידי החותם והחתימה של הווטרינר.

תוכלו לקרוא עוד על הרישום כאן: בקבלת דרכון מכוורת וטרינרי וסניטרי