הרצון להרחיב את המכוורת על חשבון נחילים די מוצדק. המשפחה, שנוצרה מנחיל טבעי גדול, מעורבת באופן פעיל בבניית הקרן מחדש. וזה יכול לבנות תאים על 12-15 פריימים ללא שום בעיה. דבורי נחיל פחות רגישים למחלות שונות, מגדלים בהצלחה דגנים ועפים ברצון לצוף.
תוכן הכתבה
- 1 האם אוכל להיתפס בכוורת
- 2 מה זה מקום טוב
- 3 מדוע דבורים מקפידות בבחירתן
- 4 כוורות מלכודות
- 5 איך למשוך דבורי נחיל
- 5.1 הכנות לפיתיון
האם אוכל להיתפס בכוורת
כפי שמראה בפועל, לא כל הדבורים מצליחים לתפוס נחיל דבורים בכוורת ריקה המותקנת ישירות במכוורת.
מספיק להכיר את הפורומים בנושא זה כדי להסיק מסקנה כל כך מאכזבת. עבור חלק מהדבורים במשך 10-20 שנה, רק פעם אחת נחיל עף לכוורת ריקה, ואז כשהוא עמד לא הרחק מכניסות בתי הדבורים האחרים. זה, כמו שאומרים, זה עניין של סיכוי.
קורה שנחילים יושבים בכוורות לא מנקות, שאין בהן אדמה ופיתיון. או שהם נמשכים על ידי היבש הישן, המאוחסן בכוורות לצורך התכה לחומרי גלם שעווה.
בתים חדשים של דבורים אינם מעניינים מעט. הצלחה בתפיסת נחיל אפשרית רק כאשר משתמשים בכוורות משומשות.
דבורים מוכנות יותר להיכנס למלכודות שנתלו ליד כפרים (עד 5-10 נחילים בשנה). דבורים רוחשות ברדיוס של 200-300 מטר מכוורת נמשכות היטב לאפירה.
מה זה מקום טוב
כפי שמציינים כוורנים מנוסים, חשוב למצוא “מקום טוב”. נחילים חדשים מגיעים לזה מדי שנה. אתה יכול להבין את נקודת הדיג הטובה ביותר על ידי התבוננות בהתנהגות החרקים.
בהתחלה, בתי דבורים ישנים עם גוף אחד מוצבים באופן אקראי על שטח רחב למדי. נוצרים בהם יובש חום כהה ו 2-3 חלות דבש.
אם הדבורים אוהבות את המקום, הדבר מורגש על ידי הצטברות הצופים – מכמה עד שני עשרות חרקים מסתובבים ליד הבית מראש. ברגע שהנחיל עף פנימה, מותקן תשתית נוספת כך שחלות הדבש לא ייבנו מהבד.
בכוורות ריקות מתחילות להצטבר דבורים מהגג, מה שיוצר בעיות מיותרות – יש לנתק את חלת הדבש ולאפשר לה לחמם מחדש.
הערה: אינך יכול להזיז את הכוורת מנקודה טובה יותר מ- 1,5-2 מטר! אותו כלל חל על כל מלכודת. אם הכוורן לא ימצא מקום, הכוורת והמלכודות המוכנות יהיו ריקות במשך שנים.
מדוע דבורים מקפידות בבחירתן
כמה ימים לפני תחילת השריפה, דבורים מצטברות בחלקן התחתון של המסגרות ונתלות שם בשקט. במקביל, צופים – אנשים מבוגרים המעופפים מעל גיל 21 יום מתחילים לחפש מקום מתאים ליישוב מחדש.
הם מכירים היטב את סביבתם. לאחר שמצא את הבית העתידי, הצופים חוזרים לכוורת ומתחילים להתנדנד שם – מבצעים ריקוד המראה את הכיוון והמרחק הרצויים. זה אופייני שהריקוד לא נפסק שעות ואפילו לא ימים, וחיווי הכיוון חרקים משתנים בהתאם למיקום השמש.
צופים מגיעים בדרך כלל ממקומות שונים (על פי מ ‘לינדאואר) גם כאשר הנחיל כבר השתרש. הטוב ביותר נבחר מבין כל הפינות שנבדקו המתאימות לקן העתידי. ככל שהמקום נמצא טוב יותר, הריקוד תוסס יותר על פני מעטפת הנחיל (המורכבת מאנשים בגילאי 18 עד 21 יום).
נצפה כי:
- צופים מעדיפים כוורות עץ על פני מלכודות דקיקות;
- לא מוגן מפני הרוחות – מקום שקט;
- קרוב למקום מגורים – מרוחק בגבולות מסוימים (בממוצע 200-300 מ ‘ממכוורת).
הגורם החשוב ביותר הוא ההגנה האמינה מפני הרוחות השוררות. דבורי צופים טסים מחדש למקום הנבחר ובודקים את תנאי המחיה. אם אתה לא אוהב משהו, “פרסום” מיד מפסיק.
לפעמים חרקי צופים לא מגיעים להסכמה. הם רוקדים הרבה זמן ואז שוב עפים לכיוונים שונים. הנחיל יכול להתפרק זמנית ואז להתחבר מחדש.
ורק לאחר שהגיעו ל”הסכם “, דבורי הצופים מתחילים לרקוד בזמזום, להתגנב למועדון, לרגש דבורים אחרות ולשאת את החרקים” המנחים “קדימה למקום מגורים חדש. מעת לעת “המדריכים” חוזרים, סובבים סביב ההרכב הראשי המעופף לאט יותר של הנחיל ושוב מועברים קדימה.
עד כה לא ניתן היה להסביר את התנהגותן של הדבורים במהלך החיטוט. הוא האמין כי הבחירה במקום מגורים חדש מושפעת הן מתורשה, מהמצב הפיזיולוגי של המשפחה ומגורמים חיצוניים.
ברור שאפשר לתפוס נחיל דבורים בכוורת ריקה רק אם כל התנאים לעיל חופפים. והדבוראי לא יוכל לשלוט בהם לחלוטין.
כוורות מלכודות
כוורות קלות העשויות דיקט (למעשה, מדובר בקופסאות) נתלות על עצים בודדים העומדים בפני קיץ הדבורים אל מקור הצוף.
Uleek כזה הוא מבנה בעל דופן אחת לשש מסגרות סטנדרטיות העשויות דיקט או לוחות דקים. יש לו גג שטוח ובקצהו אוורור חסום. ישנן שתי כניסות:
- עגול עליון, בקוטר של 2,5 ס”מ (25 מ”מ);
- הסטנדרט התחתון מחורץ – 10 על 1 ס”מ (100 * 10 מ”מ).
צבע הגוף הטוב ביותר הוא כחול או ציאן. א.ג. סמנוב מסנט פטרסבורג גילה מעל 13 שנות תצפית שדווקא הצבע הזה הוא שעוזר לפתות דבורים לכוורת ריקה.
ברגע שדבורי הנחיל מתיישבות, שתי הכניסה סגורות, והמלכודת מועברת למקום קריר. חלק מהחיק מקופל כדי לספק אוורור טוב. דבורים מושתלות לבית חדש בערב. במקום המלכודת שהוסרה, מותקן חדש.
איך למשוך דבורי נחיל
אתה יכול לפתות דבורים לכוורת ריקה עם החומרים הבאים:
- הקירות הפנימיים נמרחים בתכולת המשקאות האם;
- לאותה מטרה משתמשים באגודות של לימון טרי או בעירוי חזק שלו;
- החלק החיצוני של הכוורת נשפשף בשעווה;
- הבד המנוהל נפרש על המסגרות עם פרופוליס כלפי מעלה;
- הקירות בתוך החריץ ומחוצה לו נמרחים בתמצית מגבעולי בזיליקום ועלים (מתכון מקניה);
- מבפנים משמנים את הגוף (תיבה) בתערובת של משקאות אם זקנים שחוממו יתר על המידה, חלקיקי פרופוליס, דבש בשנה שעברה.
כוורות המותקנות או תלויות בקצה היער יכולות להיות עטופות בקליפת אשוח מעל. בפנים מותקנות ארבע מסגרות סטנדרטיות. בתוך הבית מטפלים בתערובת שצוינה לעיל.
בימי קדם נעשה שימוש במשחה מיוחדת – “קפלה”, המורכבת מסושי ישן, שמן ופרופוליס. היא נמרחה ב”חתולים “- מלכודות מיוחדות ביער, הונחו בקרחות ובשבילים השנתיים של הנחילים.
“חתולים” הם צילינדרים בקוטר 23-25 וגובה 46 ס”מ, שנאספים מקליפת העצים החלקה (למשל, טיליה, דובדבן מתוק). צלב הונח בפנים, ומכסה ותחתית הותקנו מעל. במראהו, “החתול” דומה לכוורת ישנה בצורת בולי עץ.
הכנות לפיתיון
פיתיון מודרני מיוצג על ידי תרופות וטרינריות מיוחדות. הפופולריים והיעילים ביותר הם:
אפירוי – הרכב דמוי ג’ל המבוסס על אנלוגים סינתטיים של פרומונים של דבורים. הוא נארז בבקבוקי פולימר של 25 גרם שכל אחד מהם מכיל שמונה מנות.
בשימוש במלכודות יש למרוח פעם אחת בכמות של שתי כפיות על הקירות הפנימיים. המטרה העיקרית היא לפתות עובדים.
אפימיל – הרכב דמוי ג’ל המבוסס על פרומונים של דבורים טבעיות. משמש גם לשתילת מלכות מחדש. ארוז באריזות פלסטיק או צינורות בנפח 35 גרם.
כאשר משתמשים בכוורות (מלכודות, נחילים), הוא מוחל פעם בכמות כפית על הקירות הפנימיים. כדי למנוע להקות, מטפלים גם מבית עם נחיל נטוע מבפנים בשכבה דקה של ג’ל (עד 1 גרם לכוורת).
שתי התרופות אינן רעילות ואינן דליקות ואינן גורמות לתגובות שליליות בדבורים. ניתן להשתמש בהם יחד עם פיתיון טבעי.
